החגים נגמרו, הסוכה פורקה ואפילו שאריות המזון מראש השנה כבר מצאו את עצמם בפח הקרוב, נעלבים .
ואם החגים הסתיימו להם, איך זה שאני שוב עומדת על הסירים? איך זה שאני שוב מתלבטת מה לבשל ואיזה סוג בשר להוציא מהמקפיא וכן, כן, האם לא נמאס לילדים לאכול שוב ושוב קוסקוס עם מרק? ושוב, ושוב ושוב?( אגב, התשובה היא שלילדים שלי אף פעם לא נמאס מקוסקוס.) כיצד זה שאני שוב מחלקת לילדים תפקידים לניקיון הבית, אם כרגע ממש יצא לו החג האחרון, הוא שמחת תורה, שמיני עצרת השמח! איך זה ששוב יש שבת?? ( שלא ישתמע כאילו אני לא אוהבת את השבת הקדושה, אלא שלשבת צריך לבשל ולאכול וזה הרי מה שעשינו ללא הפסקה כל החודש האחרון)
אז הנה התשובה, שכולם צריכים לשמוע ולהפנים, שבשנה זו, כמו גם בשנה שעברה - וכך יהיה גם בשנה הבאה וכן הלאה , עד לשנה המעוברת הבאה- שראש השנה יהיה שלושה ימים ושחג שמחת תורה יסתיים בחמישי- וביום שלמחרת - שישי , נעמוד אנו , בנות ישראל העייפות בעלות המשקל העודף ( והכרס מלאת העוגות ) ונבשל לשבת.
לשבת זו לא נעז להזמין אף אחד כי: א. מי ירצה לצאת מהבית אחרי תיזוזים אין סופיים שהחלו בא' תשרי, הוא ראש השנה
וב. מי מסוגל לארח אחרי חודש בו בישלנו, ניקינו, ארחנו,כיבסנו ( כן, מי שאין לו ברירה יכול לכבס בחול המועד, ולי- חברים , אין ברירה!!!!)
אז זהו, בשמחה ובנתח ( אגוזים מפצחת) אני עמלה במטבח על עוגת אגוזים מעולה- מתכון ששלחה לי גיסתי.
ובראשי אני מתכננת את השגרה.......
רגועה, מסודרת, ללא חופשים. שגרה שיש בה בקרים שקטים, אחרי צהרים של שיעורי בית, משחקים עם חברים, ארוחת ערב שבמהלכה אני חוזרת 10 פעמים על המשפט : " חברים, להזדרז ולרוץ להתארגן לשינה, מחר קמים מוקדם!"
שגרה כזאת מתוקה, ששבת תמיד באה בערב יום שישי, שגרה שביום שלישי עושים קניות... שגרה שגרתית כזאת, אמיתית!
שגרה שגרתית!
אלא מה? שמיד כשיצאה השבת אני נזכרת בערימת הדברים שהשארתי לאחרי החגים. לא משהו גדול, דברים קטנים כאלה, שגרתיים. ( ואני מבקשת את השורות הבאות לקרוא בנשימה אחת, נראה מי תוכל )
ביום ראשון חתונה, בבוקר ביקור קבוע אצל סבתא. ברביעי אסיפת הורים ( מה כבר יש למורה להגיד? בקושי חודש לימודים עברנו ) בחמישי, מפגש בנות בקניון, לאזן את הטירוף מהחגים. אחרי הצהריים, מעקב רופא שיניים. בשבת הבטחתי לילדים אורחים. בשני שלאחר מכן אסיפת הורים אחרת ( יש לי חמישה ילדים בבתי ספר שונים, יופייהיההההה.....) בדיקת ראיה ושמיעה לבן בכיתה ב', הופעות במקביל,תור בטיפת חלב גם לקטנה וגם לבת השנתיים.( תגידו , אני היחידה שיש לה חוב של חיסונים מגיל שנה ?? כי לפי הנזיפה מהאחות עושה הרושם שכן....)
בקיצור שגרה רגועה? לא !!שגרה מטורפת- כן!!!!!
אני מתחילה להרגיש את עוצמת הלחץ יושב על נשמתי, את כובד הזיכרון מועך את מוחי שטרם חזר למימדיו מהלידה ,
אני פותחת את היומן ורושמת את המטלות תוך שאני מוסיפה הערות של דברים שאסור לשכוח, וכבר שוכחת שכרגע היינו בחופש.
בעודי מנסה לדלות ממוחי מה היה כל כך קוסם ברעיון השגרה אני פותחת את לוח השנה שתלוי על המקרר, שם חגי ישראל רשומים זוהר על גבי לבן, לראות עוד כמה זמן נשאר עד החג הבא- חנוכה. סופרת ימים, במדוייק. בודקת באתר של משרד החינוך אם במקרה הקדימו את החופשה, מוכנה לספוג הכל רק כדי לא להתמודד עם עומס השגרה.
אז כדי להתמודד עם השגרה הבאה עלינו לטובה אני יוצאת להבראה שאחרי לידה, אמנם מאוחר אבל שווה. אם הייתי יוצאת מיד אחרי הלידה, מחר היו בוודאי מאשפזים אותי באברבנל, לאיזו שגרה קטנה של אחרי החגים, לנוח.
ככה תהיה לי נחיתה רכה אל היומיום, עד החג הבא.
חורף בריא לכל הקוראים.
ואם החגים הסתיימו להם, איך זה שאני שוב עומדת על הסירים? איך זה שאני שוב מתלבטת מה לבשל ואיזה סוג בשר להוציא מהמקפיא וכן, כן, האם לא נמאס לילדים לאכול שוב ושוב קוסקוס עם מרק? ושוב, ושוב ושוב?( אגב, התשובה היא שלילדים שלי אף פעם לא נמאס מקוסקוס.) כיצד זה שאני שוב מחלקת לילדים תפקידים לניקיון הבית, אם כרגע ממש יצא לו החג האחרון, הוא שמחת תורה, שמיני עצרת השמח! איך זה ששוב יש שבת?? ( שלא ישתמע כאילו אני לא אוהבת את השבת הקדושה, אלא שלשבת צריך לבשל ולאכול וזה הרי מה שעשינו ללא הפסקה כל החודש האחרון)
אז הנה התשובה, שכולם צריכים לשמוע ולהפנים, שבשנה זו, כמו גם בשנה שעברה - וכך יהיה גם בשנה הבאה וכן הלאה , עד לשנה המעוברת הבאה- שראש השנה יהיה שלושה ימים ושחג שמחת תורה יסתיים בחמישי- וביום שלמחרת - שישי , נעמוד אנו , בנות ישראל העייפות בעלות המשקל העודף ( והכרס מלאת העוגות ) ונבשל לשבת.
לשבת זו לא נעז להזמין אף אחד כי: א. מי ירצה לצאת מהבית אחרי תיזוזים אין סופיים שהחלו בא' תשרי, הוא ראש השנה
וב. מי מסוגל לארח אחרי חודש בו בישלנו, ניקינו, ארחנו,כיבסנו ( כן, מי שאין לו ברירה יכול לכבס בחול המועד, ולי- חברים , אין ברירה!!!!)
אז זהו, בשמחה ובנתח ( אגוזים מפצחת) אני עמלה במטבח על עוגת אגוזים מעולה- מתכון ששלחה לי גיסתי.
ובראשי אני מתכננת את השגרה.......
רגועה, מסודרת, ללא חופשים. שגרה שיש בה בקרים שקטים, אחרי צהרים של שיעורי בית, משחקים עם חברים, ארוחת ערב שבמהלכה אני חוזרת 10 פעמים על המשפט : " חברים, להזדרז ולרוץ להתארגן לשינה, מחר קמים מוקדם!"
שגרה כזאת מתוקה, ששבת תמיד באה בערב יום שישי, שגרה שביום שלישי עושים קניות... שגרה שגרתית כזאת, אמיתית!
שגרה שגרתית!
אלא מה? שמיד כשיצאה השבת אני נזכרת בערימת הדברים שהשארתי לאחרי החגים. לא משהו גדול, דברים קטנים כאלה, שגרתיים. ( ואני מבקשת את השורות הבאות לקרוא בנשימה אחת, נראה מי תוכל )
ביום ראשון חתונה, בבוקר ביקור קבוע אצל סבתא. ברביעי אסיפת הורים ( מה כבר יש למורה להגיד? בקושי חודש לימודים עברנו ) בחמישי, מפגש בנות בקניון, לאזן את הטירוף מהחגים. אחרי הצהריים, מעקב רופא שיניים. בשבת הבטחתי לילדים אורחים. בשני שלאחר מכן אסיפת הורים אחרת ( יש לי חמישה ילדים בבתי ספר שונים, יופייהיההההה.....) בדיקת ראיה ושמיעה לבן בכיתה ב', הופעות במקביל,תור בטיפת חלב גם לקטנה וגם לבת השנתיים.( תגידו , אני היחידה שיש לה חוב של חיסונים מגיל שנה ?? כי לפי הנזיפה מהאחות עושה הרושם שכן....)
בקיצור שגרה רגועה? לא !!שגרה מטורפת- כן!!!!!
אני מתחילה להרגיש את עוצמת הלחץ יושב על נשמתי, את כובד הזיכרון מועך את מוחי שטרם חזר למימדיו מהלידה ,
אני פותחת את היומן ורושמת את המטלות תוך שאני מוסיפה הערות של דברים שאסור לשכוח, וכבר שוכחת שכרגע היינו בחופש.
בעודי מנסה לדלות ממוחי מה היה כל כך קוסם ברעיון השגרה אני פותחת את לוח השנה שתלוי על המקרר, שם חגי ישראל רשומים זוהר על גבי לבן, לראות עוד כמה זמן נשאר עד החג הבא- חנוכה. סופרת ימים, במדוייק. בודקת באתר של משרד החינוך אם במקרה הקדימו את החופשה, מוכנה לספוג הכל רק כדי לא להתמודד עם עומס השגרה.
אז כדי להתמודד עם השגרה הבאה עלינו לטובה אני יוצאת להבראה שאחרי לידה, אמנם מאוחר אבל שווה. אם הייתי יוצאת מיד אחרי הלידה, מחר היו בוודאי מאשפזים אותי באברבנל, לאיזו שגרה קטנה של אחרי החגים, לנוח.
ככה תהיה לי נחיתה רכה אל היומיום, עד החג הבא.
חורף בריא לכל הקוראים.