מעשה בילד חנון , טוב ירושלים שהגיע לגיל מצוות ולמד בחטיבת ביניים. לקראת מחצית כיתה ח', יצא הבחור לבחור לו מוסד חינוכי לתיכון. ילד חנון טוב ירושלים בדק היטב, " מקום תורני, איכותי עם בגרות מלאה ומצטיינת, חינוך טוב ו.... זהו" יצא הבחור לחפש ומצא 4 מוסדות כאלה, ניגש לבחינות, הלך לראיונות והמתין... המתין יום, המתין יומיים, שבוע ...לבינתיים ילד טוב ירושלים ממשיך לשפר את ציוניו המצטיינים תוך שהוא מתחיל לשמוע מכל עבר על חבריו שהתקבלו לאותם הישיבות. וילד חנון...... ממתין.
לאחר שאפסה סבלנותו, יצאו הוריו לבדוק מדוע זה אין תשובה.
וכך העלו בחכתם:
ישיבה א' : הילד לא התקבל, סיבת הסירוב- אי התאמה.
ישיבה ב' : הילד לא התקבל, סיבת הסירוב- אי התאמה. וכו' וכו'.
הוריו של ילד חנון טוב ירושלים עמדו המומים, הרי היה ברור לו, למוריו, להוריו, לחבריו כי הוא יהיה האחרון שימצא את עצמו מחוץ לישיבות ה"איכות" שקיימות.
וכך שואלים ההורים את המוסדות:
האם ציוניו של הילד נאים?? נאים.
האם מידותיו ראויות? ראויות.
האם רמתו התורנית גבוהה? גבוהה.
אם כן, היבוא ללמוד אצלכם?? לא ולא.
למה?
כי אין הוא מתאים לנו.....
אני מנסה לחשוב מה בדיוק עובר על המוסדות בימים אלה ומדוע אפם תלוי אי שם בין שמים לארץ וכיצד אפשר להיות אנשי חינוך עם התנהלות שכזו. מה זה "לא מתאים לנו?" האם אי אפשר לתת להוריו הסבר מניח את הדעת?
תגידו : הילד בוק, הוא אינו "גבגבר" ואנו מחפשים בחורים חסונים שייחצנו את הישיבה ויהיו מודל לחיקוי" תגידו אפילו: "אין לילד חוסן אישי ועל כן אין הוא יעמוד בלחץ הלימוד המטורף" וכו וכו, אבל תגידו משהו.
כל צוות המורים הנוכחים של הילד מתכנסים לישיבה לחשוב מה לעשות, מנסים להפעיל לחצים על הישיבות והם, כסלע בזלת בין סלעי גרנית אחרים.
זה מזכיר לי סיפורי דייטים בהם הבחורה אינה יודעת איך לזרוק את הבחור, היא רוצה לומר, "זה לא אתה , זה אני " אבל מרוב בלבול יוצא לה "זה לא אני, זה אתה"
ההתנשאות הקרירה בישיבות הנ"ל אינה ברורה לי ואני שמחה על כי ילדי אינם שואפים ללכת שמה, אצל אותן "ישיבות איכות".
אני מנסה לחשוב על אותו ילד מתוק שרוצה בגרות מצטיינת עם מקסימום יחידות ומקסימום שיעורי גמרא ואמונה ותוהה לעצמי מה כל העסק הזה עושה לו.
להוריו אני רוצה לומר: אהובים יקרים שלי, אל תכנעו, תלחמו כאריות על טובתו של הילד, תנצלו את ההזדמנות לתת לו חוסן. תתפטפו לילד שלכם כל בוקר, "אתה מעולה, אתה חכם, אתה נשמה טובה. תהיה חזק זה מכשול שיצמיח אותך. זה לא אתה- זה לגמרי הם" ורק דבר אחד אל תגידו לו , אל תגידו לו "תשחק את המשחק, תשחק אותה קשוח בראיונות, תשחק אותה קול, גבר, קליל, תהיה מוחצן עד גועל" אל תשנו את הילד שלכם, תנו לו גב וכח, בסוף הוא ימצא את הישיבה שתראה את היהלום הגלום בו, ילד חמד, חנון טוב ירושלים.
אתם תרוו ממנו נחת בעז"ה בכמויות גדולות.
כנראה שצריך סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות.
לאחר שאפסה סבלנותו, יצאו הוריו לבדוק מדוע זה אין תשובה.
וכך העלו בחכתם:
ישיבה א' : הילד לא התקבל, סיבת הסירוב- אי התאמה.
ישיבה ב' : הילד לא התקבל, סיבת הסירוב- אי התאמה. וכו' וכו'.
הוריו של ילד חנון טוב ירושלים עמדו המומים, הרי היה ברור לו, למוריו, להוריו, לחבריו כי הוא יהיה האחרון שימצא את עצמו מחוץ לישיבות ה"איכות" שקיימות.
וכך שואלים ההורים את המוסדות:
האם ציוניו של הילד נאים?? נאים.
האם מידותיו ראויות? ראויות.
האם רמתו התורנית גבוהה? גבוהה.
אם כן, היבוא ללמוד אצלכם?? לא ולא.
למה?
כי אין הוא מתאים לנו.....
אני מנסה לחשוב מה בדיוק עובר על המוסדות בימים אלה ומדוע אפם תלוי אי שם בין שמים לארץ וכיצד אפשר להיות אנשי חינוך עם התנהלות שכזו. מה זה "לא מתאים לנו?" האם אי אפשר לתת להוריו הסבר מניח את הדעת?
תגידו : הילד בוק, הוא אינו "גבגבר" ואנו מחפשים בחורים חסונים שייחצנו את הישיבה ויהיו מודל לחיקוי" תגידו אפילו: "אין לילד חוסן אישי ועל כן אין הוא יעמוד בלחץ הלימוד המטורף" וכו וכו, אבל תגידו משהו.
כל צוות המורים הנוכחים של הילד מתכנסים לישיבה לחשוב מה לעשות, מנסים להפעיל לחצים על הישיבות והם, כסלע בזלת בין סלעי גרנית אחרים.
זה מזכיר לי סיפורי דייטים בהם הבחורה אינה יודעת איך לזרוק את הבחור, היא רוצה לומר, "זה לא אתה , זה אני " אבל מרוב בלבול יוצא לה "זה לא אני, זה אתה"
ההתנשאות הקרירה בישיבות הנ"ל אינה ברורה לי ואני שמחה על כי ילדי אינם שואפים ללכת שמה, אצל אותן "ישיבות איכות".
אני מנסה לחשוב על אותו ילד מתוק שרוצה בגרות מצטיינת עם מקסימום יחידות ומקסימום שיעורי גמרא ואמונה ותוהה לעצמי מה כל העסק הזה עושה לו.
להוריו אני רוצה לומר: אהובים יקרים שלי, אל תכנעו, תלחמו כאריות על טובתו של הילד, תנצלו את ההזדמנות לתת לו חוסן. תתפטפו לילד שלכם כל בוקר, "אתה מעולה, אתה חכם, אתה נשמה טובה. תהיה חזק זה מכשול שיצמיח אותך. זה לא אתה- זה לגמרי הם" ורק דבר אחד אל תגידו לו , אל תגידו לו "תשחק את המשחק, תשחק אותה קשוח בראיונות, תשחק אותה קול, גבר, קליל, תהיה מוחצן עד גועל" אל תשנו את הילד שלכם, תנו לו גב וכח, בסוף הוא ימצא את הישיבה שתראה את היהלום הגלום בו, ילד חמד, חנון טוב ירושלים.
אתם תרוו ממנו נחת בעז"ה בכמויות גדולות.
כנראה שצריך סבלנות, סבלנות ועוד סבלנות.