אחרינו המבול!!!!

איפה הוא??? אני צועקת במרכז הסלון ומנסה להבין לאן הוא הלך. הבית שלי נראה הפוך. אין שום קשר בין מה שהיה פעם הבית שלי לבין מה שהלך שם בחלל הסלון. שקיות ניילון, שאריות ממתקים,  סרטי מתנה מכל סוג, תחפושות מכל מין והכי משגע, חלקיקי הדיסק של "הגן של דודו לפורים" מרוסקים במרכז. 

יבוא הפחדן הזה, אני קורעת אותו. מה, אי אפשר לעשות סופה בלי להשאיר מזכרות? ככה זה הוריקן , בא- הופך, הולך.

כמה הכנתי את עצמי נפשית לפורים השנה. כמו בכל שנה הכנתי תחפושות לילדים מבעוד מועד כדי לא להיות בלחץ של הרגע האחרון.  תפרתי, גזרתי, הלכתי עם שיגעון של כל אחד ואחד מהם.

השנה, אמרתי- אין ממתקים. נמאס לי מהחורים של אחרי החג, החורים בכיס, החורים בשיניים והחורים בראש כל החודש עד פסח של "אמא, אפשר עוד ממתק???" די!! השנה יהיו פה משלוחי מנות ברמה שלא משאירה את האוכל ממנה, עם עודף חומרים משמרים דוחים. אחרי בירור מעמיק של מחירים ורעיונות החלטתי כי הילדים ישלחו לחבריהם וופל בלגי עם רטבים מיוחדים ולחברינו אני מכינה קוסקוס מחקק ( אחד מהמאכלים היותר מעולים שלדעתי מגישים בכניסה לגן עדן!!) ופריקסה ( המנה השניה שם, שם) השקעה גדולה אך הפינוק רב יותר.

את הקמח ניפיתי יומיים מראש, שלא יהיה לחץ. חד פעמי נקנה גם הוא. את הקוסקוס אמא שלי הכינה, את הרוטב , אני. בקיצור- חדר מלחמה בכוננות על, והכל מתוקתק על פי רשימות, חלוקה לימים, לחטיבות ,רק שלא יהיה לחץ בחג.

החג הזה, כפי שכבר דיווחתי לכל העולם, יהיה נינוח. הפעם אני אנצח את האימה התדמיתית, אני לא חייבת להשיב לכל אחד ששלח לי משלוח, השנה יהיה אחרת. 

על השולחן ניצבו להן 50 צלחות יפות ומעוטרות , עליהם ממתינות צנצנות הרטבים ממתינות לוופל, ברכות ה"פורים שמח" גזורים מוכנים- רק שיבוא בוקר החג

אני יושבת במרכז הסלון ההפוך ומביטה אל עבר ה 24 שעות האחרונות. מנסה להבין מה השתבש. האם זה הגדולה שהחליטה בדקה ה99 להחליף תחפושת? אולי זאת שעת השינה שהלכתי בה לישון כי רציתי להיות ערוכה ליום המחר. אולי זה בכלל ה 50 משלוחי מנות שהכנתי לילדים תוך עמידה על מכשיר הוופל וההמתנה שהוא יסיים את הנגלות הבלתי נגמרות שלו בטעמים שונים - תפוחים, ווניל ואוכמניות ( כאילו שזה משנה משהו לילדים ) אולי הטעות נעוצה בעובדה שהכנתי 20 משלוחים לחברנו ומתוכם שכחתי חשובים מאוד ( ואז ניסיתי להשלים, להחליף, לשנות ) או בכלל במירוץ עם הרכב מבית לבית ולזכור למי יין, למי ברכה למי מה ואיפה...

 אני מביטה דרך החלון אל עבר הרכב שלנו , שאותו חיפשנו לג'ונגל, לא משהו מיוחד- סתם, בדים , חיות, שיהיה נחמד ומנסה להבין לאן ברח לי החג. מהרגע שקמתי בבוקר הייתי פתיל של לחץ ואימה, להספיק, להספיק, להספיק. ארוחת בוקר לא נאכלה כמו שצריך, למטבח אי אפשר היה להיכנס, רציתי לעמוד בלו"ז כי גם צריך לקרוא מגילה, לשלוח משלוחים, לחפש את כולם ו... לרוץ לסעודה- כל זאת, לפני 12:30 היא שעת תפילת מנחה. להצליח להיות קשובה לילדים ולייעץ להם למי לשלוח מה ולפתור בעיות תוך כדי כי הוא שלח ל "א" אבל קיבל מ "ב" ולא נעים...  לסיים לטגן את השניצלים לסעודה, לקחת הכל למארחים , בקיצור- ש-י-ג-ע-ו-ן!!! 

את החג סיימתי על 4 עם הלשון בחוץ ומרות כל זה אני מתה על החג הזה, אוהבת להתחפש, אוהבת את השמחה שבה, מוכנה שכל יום יהיה פורים-  כמובן בלי משלוחי המנות המשוגעים האלה.

אבל דבר אחד מטריד אותי.  למה יום אחד?זה קצר לי מדי, אני לא מספיקה לעכל את החג והוא כבר הולך!!! למה אי אפשר לאחד רשויות גם המוקפים חומה, גם אלה שלא- למה אנחנו יום ה' והם יום ו'? אי אפשר שכולנו נחגוג יומיים? יום אחד למשלוחי מנות, יום אחד למקרא מגילה ובשניהם חגיגות ותחפושות? ככה אולי אני אצליח להנות מהעמל, לשבת בסעודה בכייף, להרגיש את החג ולא רק את המרוץ!!

תוך כדי שאני שואלת את השאלה , אני  גם יודעת את התשובה. הרי אם היו יומיים חג, הייתי משתגעת יומיים, כי אנחנו הנשים לא יודעות לעשות קליל, לא יודעות לעשות חצי, בקטנה. אנחנו חייבות להתחרפן. מה היה הרעיות מלכתחילה של להכין לבד? מה היה קורה אם הייתי קונה ממתקים ? אז היינו אוכלים זבל שבועיים,אז מה? לפחות לא הייתי משתגעת אחרי הבישולים והאריזות. מה יותר חשוב, להנות מהחג או להזין את הסביבה באוכל טוניסאי?? למה להתחכם? למה???

האמת?? לא יודעת! אני מדברת עם נשים סביבי ורואה שכולן אותו הדבר. כולן מחפשות צרות, כמוני.

ריבונו של עולם, הצל אותי מהמכה הנשית הזאת, תן לי את מידת הנחת וההסתפקות במועט, שלח לי נחת רוח וסבלנות.

ואם אפשר, תזכיר לי לפני פורים הבא את הבלוג הזה, שאוכל לעשות אחרת. 

אני יושבת בסלון ההפוך, מרימה את עצמי בכבדות ומתחילה לאסוף את הזבל מהשטיח, תוך שאני ממלמלת לעצמי: " יאללה, מותק. תזיזי את עצמך, פסח כבר פה ויש עבודה רבה, קדימה קדימה די לנוח, ל-ע-ב-ו-ד-ה...!!!

ניקיון מוצלח לכווווולן