מה הפלא שאומנות הזיווג קשה כקריעת ים סוף??? הרי למצוא שניים בעולם שיתאימו זה לזו, זה כמו לחפש מחט בערימת שחת.
לדאבוני, באמתחתי כמויות של בודדים ובודדות אש מחפשים זוגיות. חלקם אפילו לא יודעים כמה הם בודדים. חיים בין בודדים אחרים, מנסים כיווני שידוך שונים אך לא קולעים.
מדוע?
איני מתיימרת לדעת את התשובה אך אני יכולה מנסיוני להעלות מס' בעיות, סתירות וטענות.
ראשית, ישנם בודדים אשר חושבים כי בת זוגם צריכה להיות מושלמת, זכה, דקה ובלי רבב כשהם נראים זוועה.
הם קשים כאבן, מלאים בפגמים,אופיים משתנה תכופות עד שהם כבר לא זוכרים את צבעם המקורי ולמרות הכל הם מחפשים את ה"טופ" .
במקביל ישנם אשר יוצאים למחוזות רחוקים, בעוד בנות זוגן ממתינות שיזכרו שהן קיימות וישובו אליהן.
לעיתים אני מביטה בכאלו שחושבות שמצאו את אשר חיפשו והדמיון בין מה שיש להן למה שהן צריכות כל כך קרוב אך מרוב המתנה ורצון הן מוכנות להתפשר ועושות הכל כדי להתאים את עצמן לבן זוגן ולא מבינות מדוע הדבר לא מתקדם.
ישנם שרוצים לפרוח, ליצור, לפרוץ אך נקשרים דווקא לזו שתצמצם אותם, קטנה ומכווצת שאין באופיה להמריא ולהמתח למען בן זוגה ולהיפך, יש בודדות שהן קטנות, רכות ועדינות אשר נופלות תמיד על ההצעה הגסה והכבדה אשר יכולה לבלוע אותן חיים והן, מתוך עדינותן לא מעיזות לסרב.
וככה אני יושבת לי על השטיח בסלון ומנסה לעשות התאמות. יושבת בין ערמות של גרביים, מאות !! ומנסה לזווג זיווגים.
אוחזת בידי גרב ורודה ומנסה להבין האם זאת גרב לבנה שבטעות פלשה לכביסה צבעונית ואיבדה את הברק שלה או גרב אדומה שדהתה בכביסה.
וגרב נוספת שאם זכרוני אינו מטעני, איבדה את בן זוגה עקב חור בראשו ואת זה ( שלא מצאתי אז) שכחתי לזרוק .
שתי זוגות זהות שהוצמדו יחד עד שגיליתי שאחת במידה 40 והשניה 23 וזוג נוסף בפסים בצבעים זהים אך לא בסדר זהה.
בסופו של תהליך, אני נשארת עם מעט זוגות משודכים והרבה גרביים בודדות , יותר מדי.
מעניין מה יעשו ילדי מחר כשיחפשו גרביים ללבוש....
מזל שחורף, ככה הגננת לא תגלה שבני בן החמש הולך עם גרב אחת ירוקה וגרב אחת כחולה עם עיגולים...
שיהיה רק בשמחות!
לדאבוני, באמתחתי כמויות של בודדים ובודדות אש מחפשים זוגיות. חלקם אפילו לא יודעים כמה הם בודדים. חיים בין בודדים אחרים, מנסים כיווני שידוך שונים אך לא קולעים.
מדוע?
איני מתיימרת לדעת את התשובה אך אני יכולה מנסיוני להעלות מס' בעיות, סתירות וטענות.
ראשית, ישנם בודדים אשר חושבים כי בת זוגם צריכה להיות מושלמת, זכה, דקה ובלי רבב כשהם נראים זוועה.
הם קשים כאבן, מלאים בפגמים,אופיים משתנה תכופות עד שהם כבר לא זוכרים את צבעם המקורי ולמרות הכל הם מחפשים את ה"טופ" .
במקביל ישנם אשר יוצאים למחוזות רחוקים, בעוד בנות זוגן ממתינות שיזכרו שהן קיימות וישובו אליהן.
לעיתים אני מביטה בכאלו שחושבות שמצאו את אשר חיפשו והדמיון בין מה שיש להן למה שהן צריכות כל כך קרוב אך מרוב המתנה ורצון הן מוכנות להתפשר ועושות הכל כדי להתאים את עצמן לבן זוגן ולא מבינות מדוע הדבר לא מתקדם.
ישנם שרוצים לפרוח, ליצור, לפרוץ אך נקשרים דווקא לזו שתצמצם אותם, קטנה ומכווצת שאין באופיה להמריא ולהמתח למען בן זוגה ולהיפך, יש בודדות שהן קטנות, רכות ועדינות אשר נופלות תמיד על ההצעה הגסה והכבדה אשר יכולה לבלוע אותן חיים והן, מתוך עדינותן לא מעיזות לסרב.
וככה אני יושבת לי על השטיח בסלון ומנסה לעשות התאמות. יושבת בין ערמות של גרביים, מאות !! ומנסה לזווג זיווגים.
אוחזת בידי גרב ורודה ומנסה להבין האם זאת גרב לבנה שבטעות פלשה לכביסה צבעונית ואיבדה את הברק שלה או גרב אדומה שדהתה בכביסה.
וגרב נוספת שאם זכרוני אינו מטעני, איבדה את בן זוגה עקב חור בראשו ואת זה ( שלא מצאתי אז) שכחתי לזרוק .
שתי זוגות זהות שהוצמדו יחד עד שגיליתי שאחת במידה 40 והשניה 23 וזוג נוסף בפסים בצבעים זהים אך לא בסדר זהה.
בסופו של תהליך, אני נשארת עם מעט זוגות משודכים והרבה גרביים בודדות , יותר מדי.
מעניין מה יעשו ילדי מחר כשיחפשו גרביים ללבוש....
מזל שחורף, ככה הגננת לא תגלה שבני בן החמש הולך עם גרב אחת ירוקה וגרב אחת כחולה עם עיגולים...
שיהיה רק בשמחות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה