לאמהות ישנן פנטזיות רבות בחיים.
שהילדים יהיו בריאית תמיד, שיהיה לה כסף לחתן אותם, שהם יכבדו זה את זה ויביאו כלות טובות, שהבית יהיה מבריק תמיד ועוד.
אבל יותר מכל החלומות, שאיפת חייה של אם,שאיפת השאיפות, הפסגה.... לשתות קפה בשקט.
אל הקפה היא תמיד מגיעה בדממה. אם היה אפשר להוציא לקפה את הריח , היא הייתה עושה כן אך הדבר בלתי אפשרי.
לכן, היא קמה בבוקר מוקדם, לפני הילדים, הבעל, הציפורים, השמש, המלאכים. נגשת בדממת אלחוט אל המטבח, בוחרת חרישית כפית וספל שלא עושה רעש בערבוב. שמה נס, בלי גרגירים ( בגלל הרעש ) מוותרת על הסוכר ובלבד שיהיו לה חמש דקות של שקט. שותה את הקפה בשתי שניות, לבל יקום איזה זאטוט ויהרוס את הכייף בקריאות " הי, אמא ! תני לי קצת"!!.
אחרי הטקס, היא משכימה את כל הבית. זה מתחיל ב"בוקר טוב מתוקים, השעה ___ הגיע הזמן לקום" וממשיכה הלאה, להפעיל מכונה, לתלות אחת, למיין את הכביסה בסל, להעביר אקונומיקה בשרותים ( שיצטרכו אקונומיקה שוב כעבור שעה, ככה זה כשיש בנים בבית ) לנקות את הכיור מסימני משחת השיניים מיום האתמול ( אותו כנ"ל אחרי שעה ) . חוזרת לחדרים בטון מאוכזב " נו, מה , לא קמתם? קדימה מאוחר! בטח שאתם עייפים, אם לא הייתם משחקים אתמול עד מאוחר לא הייתם עייפים, עכשיו לקום" ניגשת למטבח להרתיח ( שוב) את המים, מוציאה לחם, ממרחים, משהו לילדים לשתות ולאכול, שוטפת את הכלים שהתייבשה להם הצורה עם כל שאריות המזון ושוב , הפעם בצעקות ( כדי שיגיעו עד חדר הילדים) "ילדים, קדימה, מאוחר , עוד מעט לא יהיה לכם זמן לשתות" הולכת לחדר שלה, מתלבשת, מתארגנת , פותחת דלת והפעם בצעקות ( כדי שיגיעו עד לישוב הסמוך, מה שבטוח בטוח) חברים, הגזמתם, אני עוד מעט יוצאת. עכשיו לקום, מי שלא יקום אני לוקחת לו את השמיכה" גניחות ויללות רדומים נשמעים מכל קירות הבית" ילדים סהרורים מסתובבים בדרך למקלחת, כולם בבת אחת.
ואז, מתחיל הבוקר " נו, תצא, כמה זמן לוקח לצחצח שיניים" "אמאאאא!!1 תגידי לו , הוא מתלבש בשרותים!" "יש לך פיפי? תלך לשרותים הקטנים, לא פה!" ואז מגיע הילדה הגדולה, שלה באמת לוקח זמן, לצחצח, להתאפר, להסתדר, להתעצב, לחפוף, לקרצף, לצעוק, להתעצבן, להתמרח, לחפש חולצה/חצאית/ה' יודע מה תוך שהיא צועקת לכל עבר כולל אל המייבש המסכן שלא העז להוציא את בגדיה שכלל לא נכנסו אליו.
בזמן הזה, כבר סיימת להכין סנדוויצ'ים, לסיים את הכלים, לחלק הוראות, להחליף טיטולים ושוב להחליף כעבור רבע שעה, לנקות שתי צלוחיות קורנפלקס/כוסות שוקו שנשפכו על הרצפה, הכסא, השולחן.
להכין לבעלך קפה, לתת עוד קריאות זרוז, להפריד בין הניצים, לצעוק על המעופפים, לשלוח את כולם לבית ספר, לתת מבט אחרון על הבית לפני שהדלת נסגרת, לוודא שלא השארת בטעות אף אחד במיטה/בבית/באוטו.
רצה במהירות למשרד, מגלה שהסוודר שלך הפוך, תוך כדי ריצה הופכת ומגלה שהשארת את הפלאפון בבית ומזדרזת להתחיל את יומך.
הכיסא מחכה לך כמו הגיע שעתו למות ואת מתייבשת עליו במלוא כובד משקלך.
עוצרת לרגע, מנסה להסדיר נשימה ומתכננת את מהלך הקפה הבא.
ואז, בלי כל הכנה מראש, נכנסים אל המשרד כל מיני יצורים מוזרים ומחוייכים. רעננים ומבושמים כאילו זה עתה עלה השחר!
תוך כדי ניסיון להבין מדוע אצלך כבר צהריים אבל השעון מראה 8:00 , נכנס הבוס " בוקר טוב" הוא אומר, שיניו צחורות.
" זה בוקר, זה? כבר עוד שניה לילה, העיניים שלי כבר מסמנות לי על סגירת תריסים!" בא לך לענות , אבל את רק מהנהנת.
היחידה שמשמיעה קול היא הבטן שלך..... דורשת לאכול.
את דוחפת את ידך לכיס , לקחת סנדוויץ' ואז מכה בך ההכרה, 20 סנדוויצ'ים הכנת הבוקר, אבל אף אחד מהם לא הכנת עבורך! הרעב עולה לך לגרון וחלומות לא מפוקחים על משהו מתוק ומשמין עולים בך ואת הולפת אותם אחר כבוד.
"לא נורא" את אומרת לעצמך, "מחר יהיה יום חדש, מחר אני אקום מוקדם, אשתה קפה, אעיר את הילדים אכין סנדביצ'ים ואם, רק אם יהיה בוקר נינוח אולי אני אזכור להכין גם לי משהו לאכול"!!
מסתבר חברות שאשה עלולה להמתין לבוקר שכזה 20 שנה עד שהוא מגיע ואז, אז היא מתגעגעת לימים שבהם היה את מי להעיר, למי להכין ועל מי לצעוק בבוקר.
חברות יקרות!! הזמן חולף מהר! נצלו כל בוקר, תצעקו עם כל הלב, תעירו עם כל הכוונה ותנצרו את הבקרים עמוק בלב.
אז שיהיה בוקר טוב לכולן, בעצם, בשבילי כבר צהריים- אני יוצאת ל"שלף שטונדה" לילה טוב......
שהילדים יהיו בריאית תמיד, שיהיה לה כסף לחתן אותם, שהם יכבדו זה את זה ויביאו כלות טובות, שהבית יהיה מבריק תמיד ועוד.
אבל יותר מכל החלומות, שאיפת חייה של אם,שאיפת השאיפות, הפסגה.... לשתות קפה בשקט.
אל הקפה היא תמיד מגיעה בדממה. אם היה אפשר להוציא לקפה את הריח , היא הייתה עושה כן אך הדבר בלתי אפשרי.
לכן, היא קמה בבוקר מוקדם, לפני הילדים, הבעל, הציפורים, השמש, המלאכים. נגשת בדממת אלחוט אל המטבח, בוחרת חרישית כפית וספל שלא עושה רעש בערבוב. שמה נס, בלי גרגירים ( בגלל הרעש ) מוותרת על הסוכר ובלבד שיהיו לה חמש דקות של שקט. שותה את הקפה בשתי שניות, לבל יקום איזה זאטוט ויהרוס את הכייף בקריאות " הי, אמא ! תני לי קצת"!!.
אחרי הטקס, היא משכימה את כל הבית. זה מתחיל ב"בוקר טוב מתוקים, השעה ___ הגיע הזמן לקום" וממשיכה הלאה, להפעיל מכונה, לתלות אחת, למיין את הכביסה בסל, להעביר אקונומיקה בשרותים ( שיצטרכו אקונומיקה שוב כעבור שעה, ככה זה כשיש בנים בבית ) לנקות את הכיור מסימני משחת השיניים מיום האתמול ( אותו כנ"ל אחרי שעה ) . חוזרת לחדרים בטון מאוכזב " נו, מה , לא קמתם? קדימה מאוחר! בטח שאתם עייפים, אם לא הייתם משחקים אתמול עד מאוחר לא הייתם עייפים, עכשיו לקום" ניגשת למטבח להרתיח ( שוב) את המים, מוציאה לחם, ממרחים, משהו לילדים לשתות ולאכול, שוטפת את הכלים שהתייבשה להם הצורה עם כל שאריות המזון ושוב , הפעם בצעקות ( כדי שיגיעו עד חדר הילדים) "ילדים, קדימה, מאוחר , עוד מעט לא יהיה לכם זמן לשתות" הולכת לחדר שלה, מתלבשת, מתארגנת , פותחת דלת והפעם בצעקות ( כדי שיגיעו עד לישוב הסמוך, מה שבטוח בטוח) חברים, הגזמתם, אני עוד מעט יוצאת. עכשיו לקום, מי שלא יקום אני לוקחת לו את השמיכה" גניחות ויללות רדומים נשמעים מכל קירות הבית" ילדים סהרורים מסתובבים בדרך למקלחת, כולם בבת אחת.
ואז, מתחיל הבוקר " נו, תצא, כמה זמן לוקח לצחצח שיניים" "אמאאאא!!1 תגידי לו , הוא מתלבש בשרותים!" "יש לך פיפי? תלך לשרותים הקטנים, לא פה!" ואז מגיע הילדה הגדולה, שלה באמת לוקח זמן, לצחצח, להתאפר, להסתדר, להתעצב, לחפוף, לקרצף, לצעוק, להתעצבן, להתמרח, לחפש חולצה/חצאית/ה' יודע מה תוך שהיא צועקת לכל עבר כולל אל המייבש המסכן שלא העז להוציא את בגדיה שכלל לא נכנסו אליו.
בזמן הזה, כבר סיימת להכין סנדוויצ'ים, לסיים את הכלים, לחלק הוראות, להחליף טיטולים ושוב להחליף כעבור רבע שעה, לנקות שתי צלוחיות קורנפלקס/כוסות שוקו שנשפכו על הרצפה, הכסא, השולחן.
להכין לבעלך קפה, לתת עוד קריאות זרוז, להפריד בין הניצים, לצעוק על המעופפים, לשלוח את כולם לבית ספר, לתת מבט אחרון על הבית לפני שהדלת נסגרת, לוודא שלא השארת בטעות אף אחד במיטה/בבית/באוטו.
רצה במהירות למשרד, מגלה שהסוודר שלך הפוך, תוך כדי ריצה הופכת ומגלה שהשארת את הפלאפון בבית ומזדרזת להתחיל את יומך.
הכיסא מחכה לך כמו הגיע שעתו למות ואת מתייבשת עליו במלוא כובד משקלך.
עוצרת לרגע, מנסה להסדיר נשימה ומתכננת את מהלך הקפה הבא.
ואז, בלי כל הכנה מראש, נכנסים אל המשרד כל מיני יצורים מוזרים ומחוייכים. רעננים ומבושמים כאילו זה עתה עלה השחר!
תוך כדי ניסיון להבין מדוע אצלך כבר צהריים אבל השעון מראה 8:00 , נכנס הבוס " בוקר טוב" הוא אומר, שיניו צחורות.
" זה בוקר, זה? כבר עוד שניה לילה, העיניים שלי כבר מסמנות לי על סגירת תריסים!" בא לך לענות , אבל את רק מהנהנת.
היחידה שמשמיעה קול היא הבטן שלך..... דורשת לאכול.
את דוחפת את ידך לכיס , לקחת סנדוויץ' ואז מכה בך ההכרה, 20 סנדוויצ'ים הכנת הבוקר, אבל אף אחד מהם לא הכנת עבורך! הרעב עולה לך לגרון וחלומות לא מפוקחים על משהו מתוק ומשמין עולים בך ואת הולפת אותם אחר כבוד.
"לא נורא" את אומרת לעצמך, "מחר יהיה יום חדש, מחר אני אקום מוקדם, אשתה קפה, אעיר את הילדים אכין סנדביצ'ים ואם, רק אם יהיה בוקר נינוח אולי אני אזכור להכין גם לי משהו לאכול"!!
מסתבר חברות שאשה עלולה להמתין לבוקר שכזה 20 שנה עד שהוא מגיע ואז, אז היא מתגעגעת לימים שבהם היה את מי להעיר, למי להכין ועל מי לצעוק בבוקר.
חברות יקרות!! הזמן חולף מהר! נצלו כל בוקר, תצעקו עם כל הלב, תעירו עם כל הכוונה ותנצרו את הבקרים עמוק בלב.
אז שיהיה בוקר טוב לכולן, בעצם, בשבילי כבר צהריים- אני יוצאת ל"שלף שטונדה" לילה טוב......
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה